|
|
|
|
|
פרוש מצוי Chaffinch Fringila coelebes
|
|
הפרוש המצוי הוא חורף וחולף מצוי ביותר, בעיקר בצפון ובמרכז הארץ. מחוץ לעונת הקינון ניתן לראותו באזורי שדות ומטעים. הפרוש הוא ציפור שיר, גודלו עד 16 ס"מ וזנבו ארוך. הכנפיים כהות ובעלות כתם ופס כנף לבנים. הזנב שחור במרכזו, ושוליו לבנים אף הם. העל שת בצבע ירקרק. לזכר בטן וצידי גוף אדמדמים, וכיפה ועורף בגוון אפרפר תכלת. הנקבה אפורה חומה בהירה בכל הגוף. הפרוש המצוי מחפש את מזונו בחורף על הקרקע, לרוב בלהקות קטנות. מזונו הוא זרעים ונבטים, ולעתים גם חרקים קטנים. לעתים קרובות להקותיו מעורבות בלהקות של אוכלי זרעים אחרים – פרושי הרים, חוחיות, ירקונים ותפוחיות. לפרוש התנהגות לינה, ואלפי פרטים מתקבצים מדי ערב בחורשה או במטע קבועים. מקור השם פרוש בא מהשורש פ.ר.ש, וזאת משום שהזוויגים פורשים זמנית לעת החורף. הנקבות מקדימות את הזכרים ולרוב מדרימות יותר, והן גם מאחרות לצאת חזרה לאירופה. זו הסיבה שיותר נקבות נצפות ונתפסות בתחנה מאשר זכרים. השם הלטיני "coelebes" מעיד אף הוא על חיי הפרישות של הפרושים, ומשמעותו "ללא נישואין". אליעזר שמאלי כותב בספרו "צפרים בישראל": "אמיץ לב הוא הפרוש, זריז וער, ורוב היום יבלה בתנועה. על פני האדמה יתקדם בקפיצות ובאויר יעבור בתנועות-גלים, כשהוא עולה ויורד חליפות. לרוב יבלו הפרושים במחנות קטנים, חבויים בין העצים, ורק קולותיהם מגלים את מציאותם. קולותיהם, החוזרים בלי הרף במונוטוניות קבועה: "פינק-פינק", - מתמזגים להפליא עם צלצול טיפות הגשם והיו לאחד. ואין לתאר כלל את הנוף החרפי הירוק של ארץ ישראל, את הגשם המושך, הטורד שעות רבות בלי הפוגות, בלי להזכיר את קולו האפייני של הפרוש." |
 |
