|
בתחנה ניתן
לצפות בצופיות הבאות לשתות מי סוכר מול המחבוא.
תיאור:
ציפור קטנה מאוד, מקורה ארוך וכפוף. לזכר ניצוי שחור עם גוונים פיסיקליים
ירוקים וסגולים בגב ובחזה, צידי חזהו בצבע כתום, אדום וצהוב אך קשה להבחין בכך
בשדה. הנקבה אפורה-חומה וזנבה שחור. הזנב קצר והכנפיים קצרות ועגולות.
תפוצה בעולם:
תת המין N.o. osea
מצוי בישראל, בלבנון, בדרום סוריה, במערב חצי האי ערב ובתימן.
תת המין
N.o. decorsei
מצוי במרכז אפריקה, בין
מלי לדרום סודן.
תפוצה בארץ:
כיום הצופית יציבה ומקננת נפוצה מאוד בגינות וביישובים וניתן לראותה בכל רחבי
הארץ, אך בעבר הצופית הייתה נדירה ביותר בארץ ונמצאה בעיקר בעמק הירדן התחתון
ובנאות המדבר ליד חופי ים המלח, ביריחו ובעין גדי.
מקובל לחשוב
שהתפשטות זו של הצופית באה בעקבות ריבוי גינות הנוי על פרחיהן הרבים השופעים
צוף כל ימות השנה, בעבר הייתה הצופית מוגבלת לנופי שיטים ובעיקר להרנוג השיטים,
ממנו היא ניזונה.
מזון:
צוף פרחים ולעיתים אף חרקים, היא יונקת את הצוף בעזרת לשונה הארוכה.
בעונת הקינון
הצופיות מאכילות את הגוזלים בחרקים.
קינון:
עונת הקינון מתחילה לרוב במרץ אך בשנים מסוימות כבר בינואר. עיקר בניית הקן
מתבצעת ע"י הנקבה אך הזכר מלווה אותה. הקן בנוי מגבעולים דקים, שורשים, קורי
עכביש, נוצות, פיסות נייר וקרעי עלים. הקן סגור ותלוי בקצה ענף, כדי שלא יטלטל
ברוח בנוי הקן במקום מוגן, לעיתים קרובות ליד קיר.
לקן דמות אגס,
פתחו עגול והוא קבוע בצד. בתטולה 2-3 ביצים לבנות, מנומרות בנקודות אפורות
זעירות. הנקבה דוגרת לבדה, ניתן לראות את מקורה מבצבץ מפתח הקן בשעת הדגירה.
שני ההורים
מאכילים את הגוזלים בחרקים קטנים. הגוזלים פורחים מהקן בני כשבועיים אך הם
חוזרים אליו בלילות. הצעירים דומים לנקבה. הזכרים הצעירים עוטים צבעי בוגר בני
כחודשיים-שלושה.
הצופיות עשויות
להשלים 2-3 מחזורי קינון בשנה.
תצפית:
הצופית נפוצה וקל לראותה בגינות נוי, היא ניזונה מפרחי נוי כגון היביסקוס,
יסמין, רוסליה ועוד. באביב ניתן לראות את הזכרים כאשר הם עומדים במקומות נישאים
ומכריזים על נחלותיהם. בתחנה ניתן לצפות בצופיות הבאות לשתות מי סוכר מול
המחבוא. |