ציפורים באתר טבע עירוני – התחנה לחקר ציפורי ירושלים

גדעון פרלמן 

1. טבע עירוני

טבע ועיר נתפסים בדרך כלל כמונחים שיש ביניהם סתירה בסיסית. בעיני הציבור, וגם בעיני צפרים רבים, הציפורים חיות מחוץ לעיר, ולשם צריך להגיע על מנת ליהנות מיופיין ולהתבונן באורחות חייהן. עם זאת, במספר ערים התברר, שדווקא שטחים ירוקים במרכזן מושכים אליהם ציפורים בכמות ובמגוון יוצאי דופן, בעיקר ציפורי שיר נודדות.
המפורסם באתרי הטבע העירוניים הוא ה- “Cental Park” בעיר ניו-יורק, אשר נחשב לאחד ממאה האתרים הטובים בכל ארצות הברית לצפייה בציפורים. ה- Cental Park נמצא לאורך נהר ההדסון, שהוא אחד מצירי הנדידה העיקריים מקנדה לארצות הברית. הפארק עצמו מהווה מעין נווה מדבר בתוך "ים הבתים" של מנהטן. התחנה לחקר ציפורי ירושלים שוכנת בלב העיר ירושלים, והיא מזכירה במידה רבה  את ה- Cental Park בכך שהיא מהווה אי טבעי בלב העיר ההולכת ונבנית.

 2. הקמת התחנה לחקר ציפורי ירושלים

בשנת 1994 החלטנו, עמיר בלבן, עדי גנץ ואני, להקים אתר טבע עירוני בשטח לא-מטופח של גן הכנסת. הרעיון להקמת התחנה במקום זה עלה אחרי יום טיבוע במהלכו נלכד סבכי טוחנים שנשא טבעת משוודיה.
האתר בגן הכנסת הוא אחד משטחי הצפרות המסורתיים של העיר ירושלים, שהכרנו עוד כילדים ואחר כך כמדריכים בחוגי הצפרות של החברה להגנת הטבע. באותן שנים, עברה ירושלים גל של פיתוח מואץ, שבמהלכו הלכו ונעלמו שטחים פתוחים רבים. כדי לשמור שלא ייהרס גם אתר זה ויהפוך למגרש חניה, התגייסנו למשימת שימורו ובחרנו להקים בו את התחנה לחקר ציפורי ירושלים.
מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע התגייס לפרויקט וסייע רבות בהקמת התחנה שפועלת גם היום כחלק ממרכז הצפרות.
התחנה הינה למעשה אתר הטבע העירוני הראשון בישראל שהוקם למטרות שמירת טבע ועל ידי החברה להגנת הטבע. התחנה פועלת בשני מישורים עיקריים: שימור וממשק של שטח טבעי למען הציפורים (וכל יתר החיות והצמחים המרכיבים את בית הגידול שלהן) ובמקביל, פיתוח האתר כמקום קולט קהל עבור תושבי העיר. תהליך הפיכת השטח לאתר צפרות מוגן הואץ מאוד לאחר שפעילות הטיבוע הותאמה לצרכי הציבור הירושלמי. תהליך זה בא לידי ביטוי בעיקר בהפיכת מלאכת הטיבוע, שמטבעה הינה תהליך מחקרי שקט ואינטימי, לפעילות ציבורית, וחשיפתה לקהל מבקרים רחב. בשני התחומים הללו - שמירת טבע וחינוך, חלה בעשר השנים של פעילות התחנה התקדמות רבה, כפי שיתואר בהמשך.

צילום: צוות התחנה ביום חורף קר

3. שיטת העבודה בתחנה

התחנה פועלת במתכונת של מאמץ איסוף נתונים קבוע Constant Effort Site) CES -). בתחנה מבוצעת לכידה של ציפורים באתרי לכידה קבועים ובמאמץ לכידה סטנדרטי. משמעות הדבר היא שניתן להשוות את כמות ומגוון הציפורים הנלכדות מיום ליום ומשנה לשנה, וכך לעקוב אחר שינויים בכמויות של מיני הציפורים לאורך הזמן. בנוסף לכך, בעת לכידת הציפורים, ניתן להבדיל בין פרטים בוגרים וצעירים, וכך לאמוד את הצלחת הרבייה של מינים שונים ולנטר את המגמות באוכלוסיותיהם.
הלכידה מבוצעת באמצעות רשתות ערפל, הפרוסות במקומות קבועים. רשתות ערפל הן רשתות מיוחדות ללכידת ציפורים. הן נפרשות בין עמודים וגובהן כשניים וחצי מטר מעל פני הקרקע. פרישת הרשתות מתבצעת כחצי שעה לפני הזריחה ומסתיימת כעבור 4-5 שעות בהתאם לתנאי מזג האוויר. מספר הרשתות והזמן שהיו פרושות נרשמים בכל טיבוע.
לכידת הציפורים בתחנה מתבצעת במהלך כל חודשי השנה, והיא מאפשרת מעקב אחר תפוצת הציפורים גם מחוץ לעונות הנדידה. מעקב זה הוביל למספר הפתעות דווקא בעונות בהן תחנות הטיבוע בדרך-כלל פעילות פחות (בקיץ ובחורף). לדוגמה, ביוני 2001 נלכד בתחנה סבכי רונן (Sylvia cantillans), זכר בלבוש קיץ מלא. כחודש וחצי לאחר מכן, נלכד אותו הפרט בשנית, לאחר שכבר השלים את חילוף נוצותיו ללבוש חורף. זאת הייתה עדות ראשונה לסבכי רונן המקייץ בישראל.

4. שינויים באוכלוסיות ציפורים לאורך עשר שנים

לאורך עשר שנות פעילות התחנה, התגלו מספר תופעות מעניינות, שללא סקר מסודר באמצעות טיבוע, לא היה ניתן להבחין בהן ולכמת אותן. להלן לקט של תופעות שנתגלו בתחנה:

א. עליה בכמויות הציפורים הנלכדות בתחנה

מהתבוננות בנתוני לכידת הציפורים מאז 1994, ניכרת עליה תלולה במספר ובמגוון הציפורים הנלכדות בתחנה (איור מספר 1). בתחילה נדמה היה, שעובדה זו היא תוצאה של השקעת מאמץ רב יותר בלכידה, אך עלייה במספר הציפורים ניכרת גם כאשר משווים את מספר הציפורים הנלכדות ביחס למספר הימים ולכמות הרשתות (איור מספר 2).
אין לנו הסבר מלא לתופעה זו, אך נראה שהשמירה על אתר הטבע העירוני וממשק נכון שלו על ידי שתילת עצים ושיחים מושכי–ציפורים, יצרה בלב העיר אתר, המסוגל לאכלס יותר ויותר ציפורים ומאפשר מעקב ומחקר ברמה גבוהה ביותר. לריכוז הגבוה של ציפורים בגן הכנסת תורמת אולי גם העובדה שמרבית השטחים הפתוחים מסביב לעיר ובתוכה הצטמצמו, כך שמגוון האפשרויות העומדות בפני ציפורים המחפשות אתרים לנחיתת-ביניים בנדידה התמעטו אף הן.
לשם השוואה, כמות הציפורים שנלכדה באביב 2003 הייתה 4,955 ציפורים בירושלים, 2,047 בכפר רופין, ו- 9,723 באילת. אלא שבאילת היה מאמץ הלכידה (כמות הרשתות והמלכודות) גדול במידה ניכרת מאשר בתחנה, כך שבאופן יחסי, ריכוז הציפורים בתחנה דומה לזה שבאתרי הצפרות הטובים בארץ. באביב 2004 נרשמה עליה נוספת בכמות הציפורים שנלכדו, והשיא עומד עכשיו על 6,038 ציפורים.

איור מספר 1: המספר הכולל של ציפורים שנלכדו בירושלים בשנים האחרונות

איור מספר 2: לכידת ציפורים ביחס למאמץ הלכידה – עונות האביב 1998-2003

(המקרא : מספר ציפורים ממוצע ליום לכידה, מספר רשתות ממוצע, מספר ציפורים ממוצע ל- 100 מטר רשת.)

ב. גלי נדידה באוגוסט

באופן מסורתי, מתייחסים מרבית הצפרים לחודש אוגוסט כחלק מעונת הקיץ, ומאמינים שנדידת הסתיו מתחילה רק בספטמבר. מעבודתנו בעונת הקיץ, ראינו שנדידת הסתיו מתחילה בירושלים כבר באמצע יולי, ומגיעה לשיאה בסוף חודש אוגוסט. שיא הנדידה כאן מורכב בעיקר ממינים שונים של סבכים, ובראשם סבכי החורש (Sylvia hortensis) וסבכי טוחנים (Sylvia curruca). בספטמבר חלה ירידה במספר הציפורים הנודדות, ולקראת אוקטובר ישנה שוב עליה במספר הנודדים, עם המעבר של עלוויות שונות (Phylloscopus sp.) וחכליליות עצים (Phoenicurus phoenicurus).

איור מספר 3: המספר הכולל של ציפורים שנלכדו בנדידת הסתיו בשנים 1999-2003.

מספר ציפורים כולל, מספר עלוויות וחכליליות, מספר סיבכיים

ג. תנודות באוכלוסיית הפצחנים בירושלים

הפצחן (Coccothraustes coccothraustes) הוא מין של פרוש אוכל זרעים, הידוע בהופעתו הלא סדירה בישראל בעונת החורף. במשך השנים התברר שהתנודות במספרי הפצחנים הן סדירות למדי, ובמחזוריות דו-שנתית. מנתוני הלכידה בתחנה, ניתן לראות בבירור את השינויים במספרים לאורך השנים (איור מספר 4). בעזרת הסימון בטבעות, הוכיחה התחנה שהפצחנים המגיעים לירושלים הם קבועים, אבל הם עושים זאת רק פעם בשנתיים (XXX פצחנים נלכדו במהלך שני חורפים, YYY נלכדו במהלך שלושה – הכוונה להבין על סמך כמה לכידות חוזרות אתה מבסס את המסקנה שמדובר בפצחנים קבועים, זה מעניין אם יש לכם 3 לכידות חוזרות או 40). היכן הם מבלים את שאר החורפים – איננו יודעים (אך אנו מקווים שיום אחד יימצא בחו"ל פצחן עם טבעת מישראל).

איור מספר 4: לכידת פצחנים בתחנה לחקר ציפורי ירושלים

ד. עלייתו המרשימה של הסבכי שחור הכיפה

טיבוע ציפורים באתר לכידה קבוע מאפשר, כאמור, לזהות מגמות רב-שנתיות באוכלוסיות של מינים שונים של ציפורים. בין מיני הציפורים בתחנה, הסבכי שחור-הכיפה (Sylvia atricapilla) מדגים שינוי משמעותי בתפוצתו לאורך השנים. שינוי זה בא לידי ביטוי גם באתרים אחרים בישראל. בראש ובראשונה, הסבכי שחור-הכיפה הפך לציפור השיר החורפת הנפוצה ביותר בתחנה. בנוסף לכך, נדידת האביב של הסבכים התאחרה, והיא מתמשכת עכשיו כמעט לכל אורך חודש יוני, לעומת עד אמצע מאי בעבר. את הסבכים שחורי הכפה הנלכדים בתחנה ניתן למעשה לחלק לשלוש אוכלוסיות שונות: אוכלוסייה גדולה של פרטים חולפים (בסתיו ובאביב), ושתי אוכלוסיות קטנות יותר, אך הולכות וגדלות, של פרטים חורפים ושל פרטים מקייצים. למעשה, הסבכי שחור הכפה הפך להיות מין "יציב" בתחנה במובן זה שניתן לצפות בו בכל אחד מחודשי השנה (למרות שלא מדובר בשהייה קבועה של אותם הפרטים). יצוין שהסבכי שחור הכיפה ידוע בהסתגלותו המהירה לשינויים סביבתיים, דוגמת אוכלוסיה שהחלה לחרוף באנגליה בעקבות התחביב המקובל שם להאכיל ציפורים בחורף.

טבלה מספר 1: השינוי בתפוצתו של הסבכי שחור הכיפה (Sylvia atricapilla) במעקב רב-שנתי

חורף = דצמבר- פברואר    אביב = מרץ- מאי    קיץ = יוני- יולי    סתיו = אוגוסט- נובמבר

ה. מציאתו של ינשוף העצים כמקנן בתחנה

במרץ 1998 בסיומו של טיבוע ציפורים לעת ערב נמצאה המשפחה הראשונה של ינשופי עצים  (Asio otus) בירושלים, בשטח התחנה לחקר ציפורי ירושלים. משפחה זו שמנתה 2 צעירים העידה על ההתפשטות של ינשוף העצים לירושלים כחלק מהמגמה של התפשטות מין זה בכל הארץ. התחלת קינון באמצע החורף הירושלמי היא מפתיעה וחריגה אף בהשוואה לינשופי העצים מהשפלה. ייתכן שהינשופים עשו זאת על-מנת לנצל את הכמות הגדולה של ציפורי השיר הנודדות באביב דרך ירושלים לצורך האכלת הגוזלים והפרחונים. יתרון נוסף של הקינון המוקדם הוא שהינשופים יכולים להספיק ולבצע מחזור קינון שני (כפי שראינו בחלק מהשנים), האפשרי רק כשהיצע המזון הוא גדול. התזונה של הינשופים בירושלים ייחודית בכך שהם ניזונים באופן כמעט-בלעדי מציפורים (מידע נוסף בנושא זה יתפרסם בחוברת הבאה של ה"עזנייה").

 ו. נדידת שיחנית הזית

שיחנית הזית (Hippolais olivetorum) היא מין נודד נדיר יחסית ברוב חלקי הארץ, אוכלוסייה קטנה מקננת במערב הגליל. עלייה מתמדת במספר שיחניות הזית הנודדות דרך התחנה באביב, נצפית החל משנת 1998. באביב 2004 הגיע מספר הפרטים ממין זה לשיא, כשנלכדו 74. בסתיו נלכדות שיחניות זית בודדות, בעיקר בסוף יולי-תחילת אוגוסט, עד למועד כתיבת שורות אלו נלכדו בסתיו זה 2 פרטים.
נתוני הלכידה בתחנה מעניינים במיוחד כאשר משווים אותם לנתוני שאר המטבעים בישראל:
בשנת 2002 נלכדו בתחנה 23 שיחניות זית מתוך 30 שיחניות זית בכל הארץ (77%)
בשנת 2003 נלכדו בתחנה 29 שיחניות זית מתוך 34 בכל הארץ (85%).

המסקנה הכוללת יותר של הנתונים האלו היא שלמינים שונים של ציפורי שיר ישנן העדפות בתי- גידול ברורות גם בעונות הנדידה, וכמו כן, למרות שטחה המצומצם של ישראל, יש הבדלים גדולים בהרכב המינים הנודדים והחונים בכל אזור ואזור. דוגמאות נוספות מהתחנה הם הסבכי הניצי (Sylvia nisoria) ש-75% מכלל 73 הפרטים שטובעו בישראל בשנת 2003  היו בתחנה, והזמיר המנומר (Luscinia luscinia) ש-88 הפרטים שטובעו בשנת 2003 בתחנה היוו 69% מכלל הפרטים שנלכדו בישראל.
כדי לחקור ולנטר באופן יעיל ומקיף את האוכלוסיות השונות של ציפורי השיר, ולהבין את התנהגות הנדידה בראייה כוללת, יש צורך ברשת של תחנות טיבוע הפעלות במגוון של בתי-גידול ובפריסה רחבה בכל הארץ.